אלדד ודור היקרים,
אני כותבת לכם כדי לסכם תקופה של 3 חודשים שבהם אני מטופלת אצלכם. אמנם אנו עדיין באמצע התהליך אבל ראיתי לנכון לבטא את שביעות רצוני הרבה מהעבודה איתכם.
עברו שנה ושלושה חודשים מעת השבץ שלי, ארוע ששיתק לחלוטין את כל צד ימין של גופי, בעודי בחודש התשיעי להריון. עברתי דרך ארוכה לפני שפגשתי אתכם שכללה שיקום באשפוז מלא בלונדון, בה גרתי, ואח"כ אשפוז יום.
עבדתי גם עם פזיותרפיסטים פרטיים בלונדון ובארץ. אין לי אלא לומר שאף אחת ממסגרות אלו לא השתוותה לעבודה איתכם.
תמיד הרגשתי שעלי לדחוף את המטפלים שהיו לי לעבוד איתי יותר קשה, הרגשתי שאף אחד לא מאמין בי או אכפת לו באמת שאחזור לתפקוד מלא, כמו שנדרש מבחורה בת 33. מבחינתם הייתי משוקמת – מתהלכת עם סד ארוך ומשתמשת ביד ימין כיד עזר בצורה מוגבלת. במרכזי השיקום בארץ ובלונדון נאמר לי שסביר להניח שאצטרך להשתמש באביזר הליכה כלשהו לשארית חיי,על ספורט ותנועה, שהיוו חלק מהותי בחיי לפני האירוע לא היה על מה לדבר בכלל, מלבד מסגרות מיוחדות לנכים. מהרגע שבאתי לייעוץ אצלכם הבנתי שפגשתי סוף סוף מטפלים שלוקחים אחריות. אני זוכרת שאלדד אמר לי שהשאיפה שלי צריכה להיות למשל , לכתוב ביד ימין ולהיות מסוגלת לרוץ – השמיים הם הגבול!
הטיפולים הם אינטנסיבייים ותכופים ונמשכים שעתיים לפחות וככה אני מרגישה שאכן מתבצעת למידה משמעותית של מיומנויות חדשות. הפסקתי ללכת עם הסד, התחלתי לרוץ , חזרתי לעשות פילאטיס ויוגה עצמאיים ואני נוסעת כל יום באמצעי תחבורה ציבורית מגוונים בצורה עצמאית לחלוטין. לפני כחודש , כשהייתי עם בני בלובי הבניין שלנו והמעלית לפתע שבקה חיים, נשאתי אותו בזרועותי ועליתי 3 קומות בבטחה. או אז הבנתי איזה קפיצת מדרגה עשיתי בדרך לשיקום. לפני כשבוע, הייתי בביקורת והרופאה שלי בחנה את הליכתי ונאלצה להודות שאיני זקוקה יותר לאביזר הליכה מכל סוג שהוא. היא הייתה מופתעת מאד מהשיפור בטווח התנועות והדיוק ביד בשלב זה של השיקום , שנחשב כרוני, והציעה לקבל אותי לאשפוז חוזר עקב הדינמיות במצבי. נאלצתי לסרב ,כי כבר ידעתי שאין מקום טוב יותר בשבילי להמשיך את השיקום מאשר המרכז שלכם!
המקצוענות, היצירתיות ובייחוד החזון שלכם מאפשרים לי להתרכז בעבודה הקשה – התרגילים והחזרות הרבים, מבלי שיקנן חשש בליבי – אני יודעת שיש מישהו אכפתי ומוכוון תוצאות שמכוון את ההגה!
אני ברת מזל שפגשתי אתכם ומצפה בקוצר רוח להמשך העבודה איתכם.
אורי הליס
