דור, אלדד ואלה,
קשה קצת לתאר מה מרגיש אדם שאיבד חלק מיכולותיו הבסיסיות ביותר ועליו ללמוד למן ההתחלה איך ללכת.
יותר קל לי לתאר מה אני מרגיש היום כשאני בתוך התהליך הפלאי הקשה המפעים הזה.
אחרי תקופה ארוכה בשיקום בבית חולים, הגעתי אל דור ואלדד ברחובות וכאן לראשונה למדתי שזה נכון. הכל באמת מתחיל מהראש!
ולכן, אם הראש נפגע, הריפוי יתחיל – קודם כל – דרך הראש, לא דרך השרירים.
הרעיון שלהם שבה את ליבי: לא באנו הנה לפצות על כלום. המטרה שלנו היא לא לפצות על מה שחסר אלא להחזיר את התפקוד שלי למה שהיה לפני האירוע. עד כמה שניתן.
ולעשות את זה נכון.
כאן אני לומד להשתמש בידיים וברגליים באופן סימטרי ומדויק.
אני לומד – במאמץ – איך ללכת בלא מאמץ..
אני לומד איך ללכת בנוחות, להשתמש באיברי גופי כמו שנכון להשתמש בהם, כמו שאחרים שאינם מוגבלים משתמשים, כמו שאני השתמשתי עד לדקה לפני האירוע.
עקרונות הגישה אפשרו למטפלים שלי להוביל אותי להליכה עצמאית בבית גם בלי הליכון, גם השימוש בגפה העליונה שלי משתפר, התנועות בכתף ובמרפק מתקדמות והם צופים לי המשך חיובי בכל החזיתות.
המעבר מאחד ששכב במיטה ללא יכולת תזוזה של כל הצד השמאלי של גופי אל מה שאני היום – הוא יותר ממדהים ואני מאמין שגם אם לא אחזור לריצה בהחלט אחזיר לעצמי את היכולות החשובות ואני ממשיך להתקדם כל הזמן.
אז הכל, כאמור, מתחיל ונגמר בראש והראשים שמובילים את המכון המופלא הזה הם שני ראשים חכמים, נדיבים ומלאי רגישות. שמשקיעים את כל מרצם האישי והמקצועי על מנת לעזור לי להתקדם.
אבל שלא יהיה ספק, הם לא מוותרים לי והם לא מתפשרים, כי המטרה מקדשת את הכאבים ואת המאמץ ובסוף השביל הארוך הזה ממתינה לי התחושה השמיימית שהחזרתי לעצמי את ה"אני" שלי.
ואין מתנה גדולה מזו. כי מבין כל הזכויות האנושיות, אני חושב, הזכות לעצמאות היא בין החשובות מכולן ומגיעה לכל אחד.
תודה לכם דור ואלדד וכמובן אלה היקרה על כך שכשאני פוסע ואתם משני צדדי אני מרגיש שגם אם אתם לא ממש נוגעים בי, יש מי שיתפוס אותי אם אפול, פיזית ונפשית, ויש מי שמתניע את מנוע הסילון של התקווה באינסוף כוחות סוס.
באהבה ובהערכה
נתן מושקוביץ
